לימוד שפה שנייה בגיל הרך, מבלבל או תורם?

יש מיתוס רווח הגורס כי אצל ילדים שגדלים בבית דו-לשוני (בית בו לכל אחד מההורים 'שפת אם' שונה) התפתחות הדיבור מתעכבת ועלולים להתגלות אצלם קשיים בלימוד קריאה. למרות שבקרב חוגים מסוימים המיתוס הזה נתפס כאקסיומה מוחלטת, האמת היא ששורה של מחקרים הפריכו את החששות האלה לחלוטין.

בשלב הראשון לפיתוח השפה אוצר המילים המצומצם של פעוט יתחלק ל-2, ולעיתים ייווצר פער שיטעה לחשוב שאוצר המילים של הילד מצומצם. הפער הזה ייסגר בדרך כלל לקראת גיל 4. למעשה, מחקרים שנעשו בקרב ילדים דו-לשוניים ומבוגרים שגדלו כילדים דו-לשוניים מצביעים על כך שרכישת שפה שנייה בגיל צעיר מקנה לילד יתרונות אדירים שעתידים לשרת אותו לאורך כל חייו.

משפטים מעורבבים

תופעה נוספת שיש מי שמציג אותה כבעיה היא תופעת ערבוב השפות שילדים דו-לשוניים נוהגים לעשות במשפט אחד, כמו למשל: "אמא I love you". התופעה הזו אכן שגורה, אך היום ברור שהיא לא פוגעת בהתפתחות השפה של הילד שמהר מאוד לומד לתקן. התופעה החמודה הזו דווקא מצביעה על יכולת גבוהה של הילד לבצע הקשרים. כלומר, החשש כי התבנית הזו תתקבע ותיצור אצל הילד שפת כלאיים פגומה לכל החיים הוא חסר ביסוס. למעשה, הניסיון מראה שבגיל מבוגר קשה מאוד למוח לנתק את השפה החדשה משפת האם ,לכן מי שיפתח 'שפת כלאיים' הוא מי שילמד שפה שנייה בגיל מבוגר. לכן, דווקא בקרב עולים חדשים מבוגרים אנו מוצאים הרבה פעמים תבניות כאלה.

הגיל הרך

לימוד שפה שנייה בגיל רך, (בישראל הדגש יהיה לרוב על אנגלית) רק יקנה לילד שליטה טובה יותר בשפה בגיל מבוגר ועשוי לחסוך ממנו התקבעות על 'מבטא'. במערכת החינוך הישראלית מתחילים ללמוד אנגלית בכיתה ג' (בגיל 8 או 9), מחקרים מראים שמי שיתחיל ללמוד שפה באופן חווייתי בגיל הרך (3, 4 או 5) ייהנה מיתרון משמעותי. בנוסף, מעבר לרכישת השפה, לימוד שפה שנייה מפתח ותורם להתפתחות הקוגניטיבית של הילד, שמפעיל ומתרגל את אזורי השפה במוח ומשפר את היכולת העתידית שלו ללמוד שפות נוספות.